קרב הסופרים בחבל אשכול

ביקרו בדף: 1,502

סופרמרקטים בחבל אשכול

* או ליתר דיוק בחבל שלום
דעה

בסך הכל יש לא מעט מרכולים באשכול. בין הקיבוצים, למושבים, מרכזי חבלי היישובים (גם אלה שבעתודה), ולפתע שלטים בצמתים אסטרטגיות – "כאן ייבנה…." (צוחר למשל) ועוד הפתעות שבדרך…
בעיני המתבונן, נראה שאשכול צרכנית די גדולה… מעצמה של קמעונאות… אשריה.
אין חדש בעובדה כי בעלי המכולות, צרכניות, המרכולים באשכול אינם מרוצים מ"תפקודם" של תושבי האזור.
תושבי אשכול מצידם, מלינים זה שנים על מחירי המוצרים הנמכרים בחנויות המזון באשכול.
אמנם, במהלך השנים הצטמצם הפער עקב התחרות והצמיחה הדמוגרפית, אך לב הסוגיה הנובעת מעליות שינוע ומרחק עדיין שומרת על פער שלילי בין הרשתות הגדולות במרכזי הערים לבין מחוזות אשכול.

 

התופעה אינה אקסלוסיבית לאשכול בלבד
היא מאפיינת אזורים פריפריים נוספים ברחבי הארץ
עם דגש על אזורים מרוחקים באזור הדרום
ובייחוד כאלה שאינם על צירי תנועה ראשיים.

פער מחירים בין עסקי ממכר מזון באשכול (אגב, לא רק עסקי מזון, על כך במאמר נפרד) לבין הרשתות בערים הסמוכות גורם לנדידה לא מבוטלת של תושבים מקומיים לערים סמוכות ורכישת סלי המזון בשווקים מחוץ לאשכול, שכן רבים מהם עובדים מחוץ לאשכול ועושים את הקניות שלהם בחוץ. אבל לא רק אלה נודדים לקניות מחוץ לתחומי מועצה אזורית אשכול, לא מעטים הם אלה שסלי הקניות שלהם משמעותיים דיים על מנת לבצע לפחות את מסע הקניות החודשי המשמעותי שלהם בנסיעה מיוחדת ייעודית לנושא.

בעלי העסקים מאשכול מצידם מלינים על המאמץ וההשקעה שלהם מתוך רצון לספק שירות איכותי באשכול ועל "כפיות הטובה" של המקומיים.
הסיטואיציה אינה אופטימאלית עבור אף אחד מן הצדדים וככל הנראה לא תשתנה באופן מהותי בעתיד הנראה לעין, ובכל זאת, התנהלותם העסקית מעידה על אחד משניים (או שניהם גם יחד): או שהנתונים האמיתיים של הרווחיות טובים משמעותית ממה שנוטים לחשוב. או, שהמלחמה, מלחמת הקיום והשרידה, מובילה לאקטים כלכליים, עסקיים, פיננסיים התאבדותיים.

יש לשער כי על אף התחרות הניכרת על חיכם וכיסם של תושבי אשכול, שאף אחד לא הולך ומשקיע הון על עסק שאין בו רווחיות.
ויש לשער שמשקיעים גדולים יודעים מה הם עושים.. האמנם?

הסיפור רק מתחיל כאן.

יישובי צוחר, או חבל צוחר כפי שקראנו לו (כי עד היום הוא לא קיבל כינוי נוח והגיוני) הוא החבל הפעיל באשכול ופועל יוצא שהוא גם המע"ר שלה. חבל שלום לעומתו, חבל צעיר ומתפתח ויש לקוות שעתידו מבטיח, אך הוא אינו פעיל וותיק כחבל צוחר, שבעבר לא רחוק נקרא גוש צוחר. הוא גם מרוחק ממנו בטווח מרחקים – קצהו הקרוב והרחוק במרחקים של 10 ועד ל 20 ק"מ בהתאמה. חבל שלום הוא חבל קסום ומיוחד עם הרבה פוטנציאל אבל במשוואה חבל צוחר "שרירי" ממנו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אשכול קטנה אבל בהחלט היררכית ביחס לגודלה. וכן, ההיררכיה הזו אף נשמרה עד לפני זמן לא רב גם בקרב עסקי המזון באזוריה השונים.

חבל שלום הוא החבל הצעיר במחוזות אשכול במיוחד אם נתייחס לתת החבל – "חלוציות" כתוספת צעירה במיוחד..
בחבל אשכול קיימות שתי צרכניות משמעותיות למיטב הידיעה, אם נשים לרגע אחד את ה"מכולות התאילנדיות" למיניהן בצד; האחת הותיקה והממוסדת צרכנייה יתד, והשנייה צעירה יותר בבני נצרים. במהלך השנים היו ניסיונות לא מעטים של משקיעים מקומיים לפתיחת מכולות בניסיון נואש לייצר הכנסה/פרנסה ליד הבית בתוך המושבים, אך הן נפתחו ונסגרו, לא שרדו, פועל יוצא של ווליום נמוך.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אזור תעשייה אבשלום, עמד שנים רבות מאוד בשיממונו ואין דורש לאחרונה, לאחר תקופה ארוכה של פיתוח תשתיות החל אזור התעשייה לתת אות חיים קל ובעיקר בזכות שני מבנים בולטים..

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אזור תעשייה אבשלום בחבל שלום נם שנת חורף ארוכה מאוד בת שנים ונעור לאחרונה.
מה בדיוק התעורר באזור התעשייה באבשלום בינתיים? תעשייה? לא ממש. אבל נדל"ן כן.
מחירים אטרקטיביים העירו משנתם משקיעים מקומיים, אבל מסתבר שלא רק.
ביקור באזור התעשייה שמתעורר לו בעצלתיים, מציג מחזה סוריאליסטי; אזור תעשייה מפותח בכבישים נאים ותשתיות ומגרשים ריקים.
ריקים, כן, אבל לא בדיוק. כמעט ריקים ליתר דיוק, ולמה כמעט? באזור התעשייה השמם (נכון לרגע כתיבת מילים אלה מתנשאים להם שני מבנים גדולים.
גדולים במיוחד ביחס לאזור התעשייה, ומוזר עוד יותר כי הוא סמוכים זה לזה. שכנים. האימרה כי "טוב שכן טוב מחבר קרוב", לא בדיוק מתחברת שהקשר הזה.
ובכן, בחבל שלום ה"נידח" במועצה אשכול ה"נידחת בעצמה" בעוטף עזה על גבול מצרים והרשות הפלסטינית מתרוממים להם שני מבנים שלא היו מביישים גם את אזור התעשייה בחולון או הרצליה.
בחבל שלום הקטן קמים להם זה ליד זה שני מרכולים, סופרמרקטים בלשון היום יום לתפארת. מחזה הזוי לגמרי.
מי שמכיר את האזור בוודאי ירים גבה וישאל עצמו על הפלא הנ"ל שנפל בחלקו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שני "סופרים מודרניים במחוז אחד קטן נידח: אחד ותיק ואחד חדש, אחד מקומי ואחד ש"עשה עלייה" אחד מתוכנן מזה שנים ממתין בתהליך, ואחד שקפץ לעגלה בעידן האחרון

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לתושבי חבל שלום נדמה שעומדת להיות עדנה. אחרי שנים של אפשרויות בחירה מוגבלות, שדרג עבורם מוטי רביבו "חנווני הבית" הוותיק, הלב וצינור החמצן של אספקת המזון בחבל שלום משנת 1988, 29 שנה בחשבון פשוט את הצרכנייה הקטנה בהשקעת ענק לטובת לקוחותיו הנאמנים הוותיקים. מוטי השקיע את מיטב שנותיו הונו וליבו במיזם המסוכן הזה לטובת לקוחותיו הנאמנים.
סופר חבל שלום – שפע רביבים, סופר מרקט הבית של חבל שלום כנגד כל סיכוי ותוך לקיחת סיכון גדול מאוד.
והנה, מי היה מאמין, ברגע אחד, באמצע המדבר צמח לו מתחרה, שכן, ב"קיר המשותף" מתחת לאף. איזה כבוד לתושבי חבל שלום.
שני סופרים, מודרניים, זה לצד זה, דלת ליד דלת בלב המדבר. הזוי. רק לבחור באיזו דלת להיכנס. תחרות מקדמת את הלקוחות ומשדרגת את השוק.

 

 

סיפור אישי ואנושי?
או ביזנס עד הסוף?

ערבות הדדית ושותפות גורל עד הסוף?
או עידן ה"חומר"?

הזדמנות שווה?
או מצוקה ומלחמת שרידה?

כבוד לסיפור האישי וליתד שנתקעה עשרות שנים אחורה?
או "אף אחד לא סופר אף אחד"?

ואיפה הרשות? איזה מעורבות יש לרשות במתן רישיון העסק?
האם הרשות "רעבה למשאבים" ומנותקת מן היזם היחיד כמו במקרה הזה?
או תפקידה, לבדוק, להפעיל שיקול דעת, לתמוך בהיגיון ובצדק הפואטי?
איך מתאפשר, מתקיים מצב בו, עסק, משפחה או ליתר דיוק משפחות שלמות עשויות לאבד את כל הונן, מקור פרנסתן בגין חוסר רגישות, שיקול דעת ומעורבות בקהילה באשכול?

זווית אנושית – איך צריכים להרגיש תושבים, כאלה שמכירים את שני הבעלים בהגיעם לפתח דלתות הסופרים, כל אחד והיכרותו האישית עם הבעלים, למצוא עצמם חומקים פנימה באחת הדלתות כגנבים ביום.., למען לא יראה זה או האחר היכן בחרו לעשות הקניות שלהם.. ועוד, איך ירגישו ביניהם מקומיים כשייפגשו על סף הדלתות וכל אחד בשקט יבצע בחירתו, מצביעים ברגליים, כאילו ואולי אומרים אתה פראייר או איפה הלויאליות… זה לא עניין גדול מדי… אבל ברמת הקהילה, זהו סוג של קוץ קטן בגלגל.

ולבסוף, והכי חשוב
איך תצביע הקהילה? האם תגלה לויאליות למי שדרך יחד עימם על "חול הלוהט וקוצים" במהלך השנים, על מי שצעד יחד עימם בתקופות קשות של משברים בחקלאות, מחק חובות ופתח דלת מחדש, את מי שהיא מכירה מזה עשרות בשנים, בחיוך ושירותיות שמעטות דוגמאות שדומות לה…

למי שייך חבל שלום?
אחד מחבלי הארץ המיוחדים, הנידחים והשבריריים ביותר בישראל.
האם יישאר נאמן לאופיו הקהילתי והפריפרי?
או שמא במו ידיו יגזור דין על "אימו המינקת" או על "גביר העיר"?
ימים יגידו.

הכתובת על הקיר.